לין לין מספרת לנו את סיפורה – איך היא עברה מלהיות אבודה ולכודה במדינה זרה למעמד של העצמה בחיים הנוכחיים שלה כיזמית צעירה:
גדלתי במנדליי, שם אבי היה סוחר ירקן. יום אחד כשהייתי בת 8, הלכתי לבית הספר כשואן שחור קטן עצר לידי. בחור אחד קפץ החוצה, תפס אותי ודחף אותי לחלק האחורי של הוואן. הוא הדביק סרט על פי כך שלא אוכל לצעוק. בוואן היו 6 בנות נוספות, כולן עם פיות חתומים כמו שלי. הם נסעו זמן רב עד שנטשו את המכונית בצד נהר. הגברים נשאו אותנו על גבם כשהם עברו את הנהר. מהר מאוד הבנתי שאני נמצאת במדינה זרה. לקחו אותנו לבית סוכן, ואחת אחרי השנייה, שאר הבנות נמכרו במהירות. אני הייתי האחרונה. הם דאגו למכור אותי כי יכולתי לדבר קצת מהשפה המקומית. כנופיית הגברים פחדה שאספר מה קרה לי. חייתי עם הסוכן 3 שנים, אבל בגיל 11, הם מכרו אותי כאשה. ב-12 השנים הבאות, חייתי עם המשפחה שקנתה אותי. הייתי נשלטת, מנוצלת, נאנסת, מוכה. זו הייתה תקופה נוראית, וקשה לי לדבר על זה, זה מאוד כואב.
כשהייתי בת 22 הצלחתי לבסוף לברוח מהבית הזה שבו החזיקו אותי זמן כה רב. היה לי מעט כסף והצלחתי להגיע לעיר גדולה. בלילות הראשונים ישנתי ברחובות עם הומלסים אחרים בזמן שחיפשתי עבודה. בסופו של דבר מצאתי עבודה בחנות נודלס שגם סיפקה לי מקום לינה. הייתי פשוט כל כך שמחה להיות חופשייה בפעם הראשונה. התחלתי לבנות חיים מחדש וחסכתי כסף במשך 4 שנים שם. ואז יום אחד, בזמן שהייתי באוטובוס, המשטרה בדקה את תעודות הזהות של כולם ולי לא הייתה אחת, אז הם עצרו אותי. סיפרתי למשטרה את כל הסיפור שלי. הרגשתי כל כך מבולבלת באותו זמן, האם הייתי זרה? האם הייתי מקומית? אבל שכחתי איך לדבר בשפת מיאנמר. אבל הייתה בי משיכה חזקה, שאני צריכה לחזור הביתה… אני ממיאנמר ושם אני שייכת. לקח לי 9 חודשים עד שלבסוף חזרתי. הממשלה ניסתה לעזור לי למצוא את משפחתי, אבל מכיוון שהייתי כל כך צעירה כשנלקחתי, לא היה מספיק מידע כדי למצוא אותם. לא יכולתי לזכור את שמם או כתובתם, כל כך הרבה קרה. חייתי במקלט הממשלתי במנדליי כשמלאו לי את ההזדמנות לבוא לאדן.
החלום שלי תמיד היה שיהיה לי עסק משלי. עדן עזרה לי להשיג תעודת זהות של מיאנמר ועזרה לי ללמוד מחדש את שפת האם שלי. פתחתי חשבון בנק בפעם הראשונה והתחלתי לחסוך כסף לחלום שלי.
ב"עדן" יכולתי להחלים אט-אט מהטראומה של העבר. צוות "עדן" תמיד עודד אותי להגשים את חלומי. היו לי רעיונות רבים לעסק, אך בעיצומה של מגפה, רבים מהם לא היו אפשריים. אז עלה לי רעיון להקים עסק השכרה קטן, להשכיר חדרים למהגרים הזקוקים לדיור בטוח. כיום הוא מצליח מאוד ואני עומדת לפתוח את המקום השלישי שלי.
יש לי חלום שיום אחד ארוויח מספיק כסף כדי לעזור לילדים אחרים שאין להם הורים בהשכלה, משהו שכל כך חסר לי בחיים כי לא הורשיתי להמשיך ללמוד בבית הספר אחרי שנחטפתי ונמכרתי.
זו הייתה מסע ארוך, קשה וכואב מאוד, אבל אני רוצה לומר לאנשים שבלי קשר לנסיבות שאתם מתמודדים איתן. "החזיקו בחלומכם, אל תוותרו, שאבו אומץ מסיפורי, כי שום דבר אינו בלתי אפשרי כשאתם מאמינים." #מועצמת.
