סיפורה של Cherry הוא סיפור של אובדן, הישרדות, וניצול — ובסופו של דבר, של התחדשות.
היא נולדה לעוני עמוק, הצעירה מבין שבעה ילדים, וילדותה הייתה רצופת אבל. שני אחיה ואביה נהרגו במלחמה; אחותה נפטרה מהשלכות שימוש באלכוהול. בכיתה ד׳ נגמר חינוכה — משפחתה לא יכלה לעמוד בהוצאות. היא החלה לעבוד בגיל צעיר מאוד, מתעוררת בשלוש בבוקר לדוג דגים או לעבוד במפעלים, סופגת עייפות ועלבונות.
עודה ילדה, Cherry הוטעתה על ידי אישה שהבטיחה לה עבודה כמלצרית. במקום זאת, היא נסחרה לבית בושת. אמה, מיואשת כלכלית, קיבלה תשלום מבלי להבין במה מדובר. Cherry התנגדה, בכתה, התחננה — אך איומים באלימות כפו עליה ציות. הלקוח הראשון שלה היה איש מבוגר, והטראומה שבאה בעקבותיו הובילה אותה לניסיונות התאבדות מרובים. היא הייתה כלואה בבית הבושת שבעה חודשים, חיה בפחד מתמיד.
כשמלחמה הכריחה את בית הבושת לסגור, חזרה לעבוד במפעל — ומשם מצאה את עצמה ב-KTV, שם המשיך הניצול. היא לא ראתה מוצא.
ואז הכל השתנה. היא מצאה את מרכז הקבלה של עדן.
לראשונה בחייה, מישהו התייחס אליה בכבוד. ניתן לה מקום לנשום, ללמוד, לרפא. שיעורי תפירה פתחו בפניה אפשרות ליצור יופי בידיה שלה — ועם כל תפר, משהו בתוכה התחיל לחזור לחיים.
נקודת המפנה הגיעה עם הצטרפותה לפרויקט המיקרו-ירקות של עדן. כשקיבלה מדים ותג זיהוי, הרגישה לראשונה שהיא שייכת. היום, Cherry מוצאת שמחה בלטפח זרעים לחיים — בדיוק כפי שהיא בונה את חייה מחדש. עבודתה מפרנסת משפחות נזקקות ומעניקה לה ביטחון, כבוד ומטרה.
״לסיפור שלי יש פרקים אפלים רבים, אבל הפרק הזה — הפרק החדש — מלא באור. ולראשונה בחיי, אני מתרגשת לגלות מה יבוא אחר כך.״ — Cherry
צפו בסיפורה המלא כאן:
