Speak Up נוצרה בהשראת ליבו של פרקליט. כשאתה מאמין במשהו, אתה עומד על זה. מכיוון שאתה מסור לחלוטין, אתה פועל לרתום אחרים לצידך כדי להיאבק גם על שינוי. כשאת לובשת את Speak Up, את עונדת פריט שנוצר בתקווה על ידי אישה ניצולה שנושאת את קולה, את סיפורה ואת אומץ ליבה.
מרלר הייתה אחת מ-40.3 מיליון קורבנות העבדות המודרנית בעולמנו כיום עד שהצטרפה אלינו באדן ומצאה את קולה שלה כדי לרפא נשים ניצולות כמוה. כיום היא אמנית תכשיטים, ועבודתה מאפשרת את כל מה שאדן עושה כדי להגיע, להציל ולשקם קורבנות של ניצול מיני באזורי האורות האדומים של אסיה.
אחרי כל מה שעברתי, עכשיו יש כל כך הרבה יופי סביבי. לפעמים אני פשוט לא יכולה להאמין שאני זוכה ליצור את אותם תכשיטים שאפשרו לי שוב לקוות...
מרלר הייתה השישית מבין שמונה ילדים, ומשפחתה התקשתה לסיים את החודש בכפרם. כשהייתה צעירה, אביה העביר את כל המשפחה מכפרם הקטן לעיר בתקווה להרוויח יותר כסף. זמן קצר לאחר המעבר, אמה של מרלר נפטרה ואביה נישא בשנית.
למרות שאביה של מרלר מצא עבודה טובה יותר בעיר, המשפחה עדיין לא הצליחה לצאת מהעוני. כשהייתה בת חמש עשרה, אחות אמה החורגת של מרלר פנתה לאביה והציעה לסדר לבתו עבודה במדינה שכנה. אביה של מרלר, בוטח בגיסתו שתדאג לטובת בתו – וזקוק ליותר כסף כדי לעזור למשפחתו – קפץ על ההזדמנות. מבלי לבקש פרטים נוספים, הוא עודד אותה להתכונן למסע. הנערה בת החמש עשרה, שהייתה נרגשת, ארזה את מזוודותיה ויצאה לדרך עם דודתה.
בלי ידיעת משפחתה של מרלר, דודתה הייתה למעשה סוחרת מצליחה מאוד ובעלת חלק בבית בושת באזור שאליו לקחה את מרלר. עם הגעתן, היא אילצה מיד את מרלר לבית הבושת שלה, שם לקח למרלר יום שלם כדי להבין היכן היא נמצאת... ומה מצופה ממנה לעשות שם. כשהבינה את מצבה, היא התחננה בפני דודתה שתשחרר אותה, אך האישה סירבה. "אני לא אקח אותך הביתה, ואת לא יכולה לחזור הביתה בלעדי. את חייבת להישאר כאן ולעבוד", הייתה התשובה היחידה שלה. כאשר מרלר מחתה, דודתה אמרה לה "ההורים שלך כבר לקחו כסף עבור העבודה שלך כאן. אז אם לא תעבדי אני אכה אותך."
מרלר נאלצה לפגוש לקוחות בניגוד לרצונה. למרות ציותה, היא סבלה מכות מבעלת בית הבושת וגם מדודתה שלה. לאחר מספר ימים, דודתה דרשה ממנה להתקשר לשתי בנות דודתה שביאנגון ולשכנע אותן להצטרף אליה. מרלר קיבלה הוראה לומר להן שיש לה עבודה טובה מאוד במפעל ולשכנע אותן לבוא לעבוד לצידה. מרלר ניסתה נואשות להתנגד לדרישות דודתה אך הוכתה עד שלבסוף ביצעה את השיחה. בנות דודתה האמינו לה ויצאו מיד להצטרף אליה. עם הגעתן, גם הן נאלצו לעבוד בבית הבושת.
מרלר ובנות דודתה ניסו ליצור תוכנית לברוח מבית הבושת. הם ניסו לברוח כמה פעמים אך נכשלו בכל פעם תחת עיניה הפקוחות של דודתן. לאחר כל ניסיון כושל הם הוצלפו באכזריות. נגועה באשמת פיתוי בנות דודתה למצב הנורא הזה, מרלר ניסתה להתאבד פעמיים בחודשים הבאים.
יום אחד, כשדודתה הייתה מוסחת, מרלר הצליחה סוף סוף למצוא כמה דקות לבד כדי להתגנב ולטלפן לאביה. היא הודיעה לו במהירות על אופייה האמיתי של עבודתה ועל מיקומה של עיר הגבול. אביה של מרלר הגיב מיד על ידי יצירת קשר עם כוח המשימה למאבק בסחר בבני אדם (ATTF) של מוזה, אשר בתורו יצר קשר עם המשטרה למאבק בסחר בבני אדם של המדינה השכנה. המשטרה פשטה על בית הבושת ובעליו והסוחרים נעצרו. כל הנשים הצעירות שנוצלו מינית נלקחו למעצר. מרלר ובנות דודתה נשלחו למקלט ממשלתי ולאחר מכן לוו בחזרה למשפחתם.
אביה של מרלר שמח מאוד שבתו בטוחה כעת... אך הבין שהיא כבר לא אותה ילדה שהכיר בעבר. הוא ביקש מ-ATTF סיוע נוסף כדי לעזור לבתו... והפנייה זו הייתה הדרך שבה היא מצאה את דרכה לאדן, המקום שבו היא תגור ותשקם אט אט את רוחה.
כאשר מרלר הגיעה לראשונה לאדן, היא הייתה מוצפת באשמה, בושה וכעס. היא הלכה בעיניים מושפלות ולעיתים רחוקות דיברה. היא נאבקה באשמה על תפקידה בסחר בבנות דודתה, בושה על ניצולה שלה, וכעס על עצמה, על דודתה ועל אביה.
"בגללי בנות דודתי הגיעו לשם... בגללי," היו מילותיה היחידות בחודשים הראשונים של הטיפול בטראומה. מרלר המשיכה בטיפול אינטנסיבי יומיומי כדי לפרום את הטראומה שלה, במיוחד זו הקשורה לסחר בבנות דודתה. שאר הבנות הניצולות באדן התגייסו סביבה ודיברו מילות תקווה כששיתפו מה היו החיים בצד השני של כל החושך.
לאחר שלושה חודשים של ייעוץ מסור וטיפול יצירתי, היא הצליחה סוף סוף לסלוח לדודתה, להוריה ולעצמה. השינוי בה היה דרמטי. היא חזרה במהירות ליכולתה להתרכז והצטיינה ביצירת תכשיטים. בחודש השמיני שלה באדן, מנהלת הסדנה שלה סיימה את תוכנית אדן, ומרלר – יציבה, ממוקדת בעתידה, ויוצרת התכשיטים המצטיינת של אדן – הייתה היורשת הברורה.
בזכות הביצועים המרשימים שלה כמנהלת סדנה, מרלר קיבלה אז הצעת עבודה במשרה מלאה בייצור תכשיטי אדן. מרלר שמחה לקבל את העבודה החדשה והפכה למנהיגה בקרב הבנות שעבדה לצידן. היא מבינה ממקור ראשון את ההשפעה של עבודתה על נשים כמוה. לא רק שהיא כעת מועצמת כלכלית לקבוע את גורלה, אלא שהרווחים מהתכשיטים שהיא מייצרת תומכים בתוכניות של אדן לנשים ניצולות בדיוק כמוה.
אומץ ליבה של מרלר מדבק. היא כבר לא כלואה ואינה יכולה לדבר. במקום זאת, היא אומרת מילות עידוד ותקווה לשאר הבנות באדן... כדי לוודא שהן מרגישות אהובות ולעזור להן לראות את הפוטנציאל הגדול שלהן. באדן, היא אף גילתה את אהבתה לריקוד והופיעה בפני ראשי ממשלות מהעולם כולו. בכל יום אנו רואים כיצד היא קורנת מגאווה כשהיא מלמדת בנות חדשות את טכניקות יצירת התכשיטים שבהן היא שלטה ורואה אותן יוצרות דברים כה יפים בהדרכתה. אהבתה לאמנות הופכת למציאות עם כל יצירה עדינה של תכשיטים שהיא יוצרת.
כשאתה לובש Speak Up, אתה רץ אל העתיד בדיוק כמו מרלר. אתה לובש את נכונותך להיות אמיץ ולדבר למען אחרים כשהם פועלים למצוא שוב את קולם שלהם. אתה נלחם באי-צדק ומעורר תקווה.
