קראו את הסיפור בלוח המודעות של הקולקציה
ל-Tho Tho היו שבעה אחים ואחיות. כולם חיו יחד בבית קטן על עמודים, מעל המים העכורים של אחת משכונות העוני הנרחבות של יאנגון. היא הייתה הבכורה, ועזבה את בית הספר מוקדם מדי כדי לטפל באחיה ואחיותיה. אמה חלתה בסוכרת — מחלה נפוצה בקרב משפחות עניות במיאנמר. החשבונות הרפואיים אילצו את המשפחה ללוות כסף מגזלן, בריביות שהגיעו עד ל-30% ביום. החובות גדלו, האם לא יכלה לעבוד, והמשפחה שמה את ביתה כבטוחה. הם לא עמדו בתשלומים, ועם פינוי שריחף מעל ראשם — היו מיואשים ונסערים.
אז הגיע הסוכן. הוא ניגש אל Tho Tho, פתח בפניה הבטחות שוא על עבודה מבוקשת במפעל בחו״ל, והניח על השולחן 200 דולר — בדיוק מה שהמשפחה זקוקה לו. ההצעה הייתה בלתי ניתנת לסירוב. חפציה נארזו, פרידות קצרות נאמרו.
עשרים שעות בתא האחורי של ואן קטן, עם שלוש בנות נוספות. ככל שעברו דרך הרים, Tho Tho לא הכירה את השלטים ולא את השפה. בחילה אחזה בה ככל שהרכב פנה וסבב, עד שנעצר בחצר של בית כפרי.
לא היה שם מפעל. הנהג פתח את הדלתות האחוריות ומשך אותה החוצה. ״את נשארת כאן,״ אמר בגסות. זוג מבוגר יצא, בחן אותה, מסר לנהג מעטפה — והוא נעלם. Tho Tho לא הבינה מה קורה. האישה המבוגרת משכה בשרוולה. היא עלתה שלוש קומות לחדר קטן: מזרן על הרצפה, בקבוק מים, אורז מבושל. דחפו אותה פנימה, הדלת ננעלה. קומה שלוש — גבוה מדי לקפוץ. דמעות חמות זלגו על לחייה.
בלילה, הדלת נפתחה. איש נכנס, נעל אחריו ואנס אותה. היא הייתה בת שש-עשרה, ולא הבינה מה קרה לה. הבלבול, הקהות, הכעס והבושה — הכל פגע בה בבת אחת.
במשך השבועות הבאים, הוציאו אותה מהחדר לעבוד. היא הבינה שנקנתה — לא רק כאישה, אלא כעבדה לכל המשפחה. ניקתה, כיבסה, בישלה. כשלא היו שבעי רצון — הכו.
כשהקהות התפוגגה, היא החלה לתכנן. הבריחה יכולה להתרחש רק בלילה — אך כיצד לרדת מקומה שלוש? ואז ההארה: לקשור פיסות בד. במשך חודשים אספה שאריות, ועבדה עליהן בחשאי בלילות — קשרה קשר אחר קשר, בדקה שכל אחד חזק מספיק. לבסוף, החבל היה מוכן. היא חיכתה. למדה את שגרת המשפחה. ורק כשידעה שכולם ישנים — קשרה קצה אחד לאסקופת המרפסת ושילחה את חבל הקשרים מטה. תלויה בין הקומה השנייה לשלישית, כל חייה היו תלויים באותם קשרים. ולבסוף — רגליה נגעו באדמה. היא רצה אל תוך הלילה.
שעות רצה עד שהגיעה לעיירה קטנה, שם המתינה לשחר ומצאה את תחנת המשטרה.
עיבוד התיק נמשך שישה חודשים — ובמהלכם נכלאה Tho Tho, חפה מכל עוון, בין כתלי בית הסוהר. הטראומה שלה העמיקה עם כל יום. לאחר חצי שנה הוחזרה למיאנמר והופנתה לעדן לטיפול ולהכשרה מקצועית.
סיפורה נגע עמוקות בלב כל צוות עדן. הם הושפעו מסבלנותה, מהכוח שמצאה לקשור קשר אחר קשר בחשכת הלילה, מבלי לאבד את המוקד. היא לא שקעה בייאוש — עיניה נשארו נעוצות במטרה.
קולקציית קשרי החופש נולדה מסיפורה. היא מזכירה שלעתים נדירות הגאולה, החופש או הריפוי מגיעים בבת אחת — בדיוק כמו יצירת שיר יפה, זהו תהליך הדורש סבלנות, התמדה, מיקוד ואומץ. כל קשר בקולקציה מייצג את כל אלה. לכל הנשים והנערות שמצאו את הכוח לברוח בגבורה מן השבי — אנו מכבדות אתכן בתכשיטים אלה.
צפו בסיפור של 'Tho Tho' כאן
